לרכישה הכנסו: : https://www.oneilsahar.com/
מתוך הספר: הכנפיים שלי חרוטות, ספר שירים ופרוזה על הנושאים החשובים של החיים.
תקציר הספר:
" בין המילים, תמצאו פה אותי. אני מבטיח בזאת שתמיד אהיה כאן. החריטה על הדפים בנשימה עצורה מעניקה לי את הזכות לחוות ולתעד את חיי ואת דעותיי במלואם. להיסחף ולהרגיש באמת ועד הסוף. לחבק את המחשבות ולחזק את העקרונות. בזכות המילים אני מצליח לטייל במחשבה ולהסתכל על העולם דרך עיניהן של הדמויות החשובות שהיו, או עודן, בחיי. "
אחרי שגייס מעשרות תומכים ותומכות בפרוייקט מימון המונים מוצלח ומהיר, (ומכר כבר כ150 עותקים במכירה המוקדמת) אוניל מוציא לאור ספר שירים ופרוזה מיוחד ומרגש העוסק בנושאים החשובים של החיים.
אוניל סחר, בן 24 ממרכז הארץ, יוצר החושף את מסע ההתבגרות וההתפכחות האישי שלו בעולם דרך שירים המלווים בקטעי פרוזה. בכתיבה סוחפת ובועטת הוא מספר על אהבות, אהבה אחת גדולה, נישואין וגירושין, עקרונות ומוסכמות, מערכת החינוך והחירות להגשמה עצמית.
הכנפיים שלי חרוטות הוא הספר הראשון שלו.
בפרק הראשון - תמצאו שירים ולצד חלקם קטעי פרוזה הנשענים על אותו הרגש והמסר הנשקפים מהשיר אליו הוצמדו.
בפרק השני - נדבר גלויות על שני נושאים חשובים וקריטיים בחיי כל אחד ואחת מאתנו.
ספוקן וורד:
אסרתי על עצמי לדבר איתך.
ואני לא מתכוון לפשוט לא להיות איתך בקשר, אני מתכוון לעצם הדיבור איתך.
לשיחה על מה נכון ומה מותר, מה אסור ומה כבר מיותר.
אסרתי על עצמי לשלוח אלייך את מילותיי ותשובותיי המפורטות היטב,
אלו שנולדו מתוך כאב של לב, שספג וספג, ועכשיו כשהוא לבד,
הוא פועם לעצמו – כי אין פה אף אחד.
אין פה אף אחת שתספור את הפעימות או תשתתק במרווחים,
תתרגש מהקצב ותודה לה' שזה הוא שלידי ואלו הצלילים הכי יפים.
אז אסרתי על עצמי לדבר איתך. ופעם? אסרתי על עצמי לדבר עם אחרים.
לא כי אסור היה לי, אלא פשוט כי לא הייתי צריך, את מבינה?
את היית הכול בשבילי וזה מה שחיפשתי:
אישה שתכיל ותצחק, תזהה ותמחק את כל מה שמיותר בי.
אישה שתאהב ותדבר, שתחייך ותסתכל על מה שעוד אמיתי בי.
ואת היית כזו, ולא לרגע. ספרתי איתך שנים קדימה ועברנו די הרבה.
אז איך הגענו למצב שאני שוב המאוכזב ושאסרתי על עצמי את המילים הכי יפות?
כי כשחוזרים על אותה טעות זו כבר בחירה,
ולא נראה לי שהיה לך קשה להבדיל בין הטוב לבין הרע.
אני גם לא אומר שאני מאשים אותך בחוסר השקעה, ומה שקרה קרה.
אבל מה שיקרה? חייב להיות שונה.
כי את הריבים שלנו אני מכיר כבר בעל פה.
על התשובות שלך, הצפויות שלך, אני עוד מנסה להתגבר,
ואולי ככה אשתכנע שמה שהיה היה ולא יחזור יותר.
אז בואי נדבר, ואני אחסיר את המילים הכי חשובות,
ואם תצליחי להבין – אולי יהיה לנו גם קשר פה לבנות.
המילים, בלעדיהן לא תוכלי עוד להשיב,
ואז לתירוצים ולשקרים אני לא אצטרך עוד להקשיב.
אז תקשיבי את! ותחפשי בין השורות,
כי זו הפעם האחרונה שאני מוכן שוב לנסות:
"אני תמיד אהיה פה אני _____ לך. ואת הסתכלת, צחקת וחייכת כמו שאהבתי.
אני ____ לך שכלום לא ישתנה כל עוד את ____ תשתני.
ואני לא _____ את ההבטחה שלי, אני עדיין _____.
פשוט את כבר לא ____ וזה בלתי נמנע לחשוב שאין לי איך ____ אלייך יותר.
אני חושב לקבל אותך כמו שאת עכשיו, אבל אז לא אצליח _____ את עצמי.
וזה בורח לנו מבין הידיים בכל יום שאנחנו לא _____ כמו פעם,
ובכל רגע שאנחנו _____ שלא העזנו אף פעם.
את כבר לא מחייכת ולא _____ אליי.
אני מזמן לא מחכה שעות ליד ה _____ בשביל לראות אותך, לדבר איתך.
הרגש לא נעלם, הוא פשוט _____ מהלב כי הריבים שלנו מתמשכים והם לא _____,
אז יוצא שתמיד כואב.
וגם אם אחד מאיתנו פתאום משנה כיוון לרגע, השני עוד _____ כרגיל בשלו.
ואז הכול ____ כל כך שאין כבר ____ לאהבה שטיפחנו במשך שנים.
אני הכי קרוב עכשיו ל_____ והכי רחוק ממך.
את כנראה עוד חושבת ש_____ עדיין יהיה שם לצידך כשאת תישברי, ואת תישברי.
אני מכיר אותך לא מאתמול.
כשחשבתי כבר לחזור את שוב _____, אז אני פשוט לא יכול.
לא יכול להתקשר ולא מצליח למצוא עוד מילים שיתארו לך כמה אני מבין,
אבל גם עם כמה _____
את צריכה להשלים.
כל שיחה איתך נגמרת, אבל כל מחשבה _____ לנצח איתי.
הלוואי שכלום לא השתנה, לא משנה כמה _____ בך.
פשוט תביני,
אני _____ אותך".
Информация по комментариям в разработке