ממקומך & כתר מלוכה | מתוך הרסיטל של לילך לאה

כשחשבתי לכתוב עיבוד לממקומך, עלתה בי המון יראה.. דווקא בדבר הכי הכי קרוב ללב שלי, לכתוב לו עיבוד. לתת לו פנים מאירות.
זה תסכל אותי מאוד. חיפשתי את התשובה בחוץ. עברתי בין הרבה אנשים וביקשתי עזרה בעיבוד. אבל עוד לא היה לו בשר. כלום. נתנו לי המון רעיונות יפים וטובים. אבל הרגשתי שאף אחד לא מצליח להבין באמת מה הלב שלי חווה בשיר הזה.

עד שהבנתי.. רק אני באמת יודעת מה אני רוצה. רק אני מרגישה את הלב שלי דופק חזק כל פעם כשמגיעים בתפילה למילים האלו.
התחלתי לאט לאט לסמוך על עצמי שאני יודעת איך זה יישמע.
פשוט, בלי יותר מדי תחכומים.
אז הקליפ מתחיל מכתיבה שלי על ממקומך (המילים כאן למטה) ונגינה נוגעת כל כך ומרגשת של רעות חברת נפש שלי. שממש מדברת אותי ואת המסר הזה דרך הצלילים המיוחדים רק לה.

בניגון עצמו- רציתי מצד אחד לנגן את הניגון הזה בפשטות עם הלב. ומצד שני לשקף את הרעשים הפנימיים שקורים מתחת למנגינה (התפקידים שעושים שאר הכלים).

היה לי ברור שאני רוצה פה קלרינט עם הטוהר והנקיות שהכלי הזה מביא איתו.

את פעימות הלב הדגשתי אצל התופים לכל אורך הקטע, ממש כמו שהן מופיעות אצלי בתפילה. הן השלד והבסיס עליו נבנה כל העיבוד.

וכשנגמר השיר, פעימות הלב ממשיכות לפעום בחוזקה, ממשיכות לרצות אותך. לרצות להמליך אותך. לא להשאר בכאב ובחיפוש.
את אותן פעימות לב- הפכתי להמלכה של ה' !
הקטע שמגיע מיד אחרי, מתוך אותן הפעימות- "ויתנו לך כתר מלוכה" 👑 שזה מתוך ההמלכה שלנו את ה' בראש השנה.

בהופעה, ברגע הזה שפעימות הלב התהפכו להמלכה של ה', כל עצמותיי תאמרנה- ה' מלך!! 👑 לא אשכח את השניות האלו ..

הנגנים המדהימים שזכיתי לחלוק איתם את הערב הזה-
יהודה כהן- תופים
שילה דיאמנט- בס
רעות גרנות- פסנתר
רוני גרוסמן- קלרינט
לילך לאה תעסה- סקסופון ודיבור

מילים-
ממקומך- מן התפילה, קדושה בשחרית ומוסף.
כתר מלוכה- מתוך התפילה של ראש השנה.

לחן- רבי שלמה קרליבך

עיבוד- לילך לאה תעסה, חי פרנס, נאור כרמי, תום לב, שילה דיאמנט ורעות גרנות.

צילום וקליפ- גיל וולפסון. תודה על הסבלנות הרבה ועל ההשקעה בפרטים הקטנים.

סאונד ומיקס- אהרון גרובר. שעושה הכל בסבלנות ומקצועיות רבה, תודה רבה!

להתוועדויות, כסאות כלה, הרקדות ועוד- לילך לאה:
0508686080


דיבור שלי-
"..אז מה זה ממקומך ?

פתחתי מקודם סידור במוסף של שבת
להסתכל על המילים האלו
בתמימות ובלב אטום
התבוננתי עליהם
ושוב מצאתי את העיניים נרטבות.
כמה אני מחוברת לפסוקים האלה.

יש זמנים שאנחנו זועקים חזק חזק חזק
איה מקום כבודו להעריצו ?
איפה את אבא
איפה אתה
נטשת אותי
עזבת אותי
השארת אותי כאן לבד בעולם הגדול והמפחיד הזה

מעבר לזה.. כתוב שאפילו משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו..?!
כולנו פה בחיפוש מתמשך אחריך

לפעמים לא צריך צעקה בחוץ
יש גם צעקה חרישית ששורפת את הכל
אני משתדלת לזעוק אותה בדיוק בשלב הזה, בחזרת השץ במוסף של שבת, במילה איה

וכמו ילד קטן
שעסוק רק בלכעוס ולכאוב ולצעוק איפה אתה אבא
כל פעם מחדש שוכחת את המילים שמגיעות מיד אחרי
וכל פעם מחדש מרטיבה את העמוד הזה בדמעות חדשות
דמעות שרוצות להמליך אותך
ברוך כבוד ה' ממקומו

"ממקומך
(כן אבא תשאר שם במקום שלך)
מלכנו
תופיע.
ותתנשא.
ותמלוך עלינו.
כי מחכים אנחנו לך
מתי מתי מתיייי
תמלוך בציון
בקרוב בימינו

תתגדל (אנחנו רוצים אותך פה גדול!)
ותתקדש בתוך ירושלים עירך
לדור ודור
ולנצח נצחים

ועינינו תראינה מלכותך
כדבר האמור
בשירי עוזך
על ידי דוד משיח צדקך.."

מין קול דממה דקה שמחבקת את הלב חזק ומזכירה לו-
מאיפה האור בעיניים
מאיפה החיות
מאיפה הכל מתחיל..
ממקומך.
ממקומך.
בכל נשימה,
בכל נשיפה
כשאת במקום שלך
מסתכלת פנימה
ודורשת את הגאולה הכללית של העם..."