מרץ 2003 - מתוך ההצגה "אפס ביחסי אנוש", תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר

מילים: עילי בוטנר ואורן יעקובי
לחנים: עילי בוטנר
שירה: משי קלינשטיין, מגי אזרזר, דיאנה גולבי, לורין מוסרי, קרן מור-מישורי והלהקה
עיבודים והפקה מוזיקלית: אמיר לקנר
מחזה: אורן יעקובי
בימוי ההצגה: עידו רוזנברג

ההצגה, שנכתבה על ידי אורן יעקובי ובוימה על ידי עידו רוזנברג, מציגה בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.

לבקשת הקהל ולאור ההצלחה הפנומנלית, הוקלטו כל שירי המחזמר "אפס ביחסי אנוש" של תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.
המחזמר מבוסס על סרטה של טליה לביא, ומביא את סיפורן של שלוש חיילות במשרד שלישות בבסיס נידח, שמבינות שהדרך היחידה לנצח במלחמות הפרטיות שלהן בתוך מסגרת גברית נוקשה, היא בעזרת אחוות לוחמות, גם אם הנשק שבידיהן הוא בסך הכל אקדח סיכות.
שחקנים: מגי אזרזר, משי קלינשטיין/נוי הלפרין, מעיין תורג'מן, דיאנה גולבי/מירי זהבי, רון שחר, ניב ניסים, לורין מוסרי, קרן מור-מישורי, מאי קשת/רוני אקרמן, דור ברנס, אבירם אביטן, דקל חייק לוי, נופר אליהו, אשלי זימברג/סתיו צברי, ענבר יוחננוף/נועה אנגל.

גיטרות: רמי אוסרווסר
בס: אבי יפרח
תופים: דקל דביר
חצוצרה: עדי מאירי
סקסופונים: שי מאירי וגלעד רונן
טרומבון: מתן ממן
כינורות: אבנר קלמר וחן שנהר
ויולה: נועם חיימוביץ'
צ'לו: יועד ניר
קלידים: אלון רדעי
חליל, סקסופון אלט, פסנתר ותכנותים: אמיר לקנר

הוקלט באולפני ברדו
מיקסים: ניראל שרון ויונתן דנינו
מאסטרינג: ניראל שרון
עוזר טכנאי: הראל להב


לכל שבת יש מוצאי שבת
שביזות יום א - כל ראשון
ועל האוטובוס המטונף והדחוס
אני בדרך לשיזפון

חולות מדבר, ובלילה קר -
אני רוצה לחזור לישון
הכל צהוב מסביב ואיפה תל אביב
וזה מכניס אותי לדיכאון

עוד שבוע מתחיל, והכל פה מבחיל,
ואין לי חשק "להשתלב"
רק להקטין את הראש, ולספור עד שלוש
ולקוות שהשחרור יתקרב...

בשולה מוקשים, על כל המחשבים,
להעביר את הזמן בצבא,
ואם במקרה, סוף סוף זה יקרה
אולי גם אמצא אהבה

והחיים ההם באזרחות נראים כמו חלום מתוק,
רק לא עוד שבוע פה בשלישות – והיאוש כל כך עמוק
וה-מפקדת מתעללת, מתלהבת, מתערבת –וטוחנת לי ת'ראש
למה זה קורה תגידי עד מתי
מרץ אלפיים ושלוש?

בעזרת השם
ובעזרת שן שום,
חיים שלי, תראי איך רזית,
נעביר את הזמן,
ויהיה לנו פאן
יו, איך בא לי טורטית

איך זה קרה? זאת סתם אשליה -
מי ידע שזאת כזאת טעות?
מדינת ישראל- זאת ממש לא עליה,
זאת ירידה והתרסקות,

והחיים ההם באזרחות נראים לי כמו חלום מתוק,
רק לא עוד שבוע פה בשלישות – והיאוש כל כך עמוק
וה-מפקדת מתעללת, מתלהבת, מתערבת –וטוחנת לי ת'ראש
למה זה קורה תגידי עד מתי
מרץ 2003
איך עוד לא נולד, המאנייק האחד, שיעצור לי את הזמן
כל המכתבים והתלונות למפקדים – מי יוציא אותי מכאן?
זאת מערכת ביטחוניסטית, שוביניסטית וסקסיסטית – ואני כאן לתת בראש
למה זה קורה לי איזה דיכאון מרץ 2003

המדים משמינים, הבנים חרמנים, והיובש שהורס ת'שיער.
מפקדים מתעללים, תורנות במטבחים, ויש מב"ס אחד אכזר,
עבודה פקידותית, קצינה תורנית וים דפים שצריך לגרוס
למה זה קורה לי? כמה עוד אפשר?
מרץ 2003
אני אמות פה במדבר....
כמה עוד אפשר..
תני לי עד מחר..
נגמר