שיעור 135 חלק ב - רבי שלמה בנימין זצוק"ל

"ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין את ההיפך מהנראה
בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין
קץ לחשיבותנו. דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים לבעל מלאכה,
שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותינו, הנה אחר
כל מיני תירוצים, שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא
אותנו ואת כל הטבעיים שבנו, שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו. גם ידע
כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות
הרעות שנטע בנו. אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל
על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: "אל תראה דבר
לשוטה באמצע מלאכתו!"

ו) וכבר הורנו חז"ל, שלא ברא הקב"ה את העולם, אלא בכדי להנות
לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו ו וכל מחשבותינו, כי הוא
סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם. ויש להתבונן, כיון שמחשבת
הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות
מדת רצון גדול עד מאד, לקבל את אשר חשב ליתן להן, שהרי מדת גדלו
של כל תענוג וכל הנאה, מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו. עד
שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה מדת התענוג גדולה
ביותר. וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המדה נפחת שיעור
התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה, מחייבת בהכרח
לברוא בנשמות רצון לקבל בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג
הגדול, שכל יכולתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל
הגדול עולים בקנה אחד"
הרדמה לספר הזוהר - סעיף ה'-ו' - בעל הסולם

#קבלתהארי
#בעלהסולם
#הזהרהקדוש