'מכל הגשמיות הוא צחק' - שיר ישן ומחזק שכתב הרב דב קוק על החוזה מלובלין

היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק, מכל הגשמיות הוא צחק,
גדר עצמו מכל העולם, נשמתו מאירה בכל נעלם,
ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא,
היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק, מכל הגשמיות הוא צחק,
גדר עצמו מכל העולם, נשמתו מאירה בכל נעלם,
זמן תפילתו בלתי נודע, אי אפשר מראש לשערה,
נעלה הוא מכל השגה, אשרי עין שכך ראתה,
ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא,
דבקותו בשורש היתה לשם דבר, יקפיד על גזרה שוה ממדבר ממדבר,
קדושתו דומה לשרפי עליון, וילבש צדקה כשריון,
ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא,
כשהיה מגיע זמן תפלתו, הופסק באמצע מאיליו לימודו,
מתנשא כארי לעבודת בוראו, מתרומם לפתע מאיליו ראשו,
מזדמן לו מלאך אלף פפיות, למעלה ממהירות השגת הדיוט,
בשתי נשימות נשלמת תפילתו, כמקשה אחת יוצאות התיבות מליבו,
אכן אין אלו מילים בלבד, ואף לא מחשבת אנשי מעמד,
מקושרת היא נשמתו בתוך התיבות, חיות גופו מרחפת בעולמות,
פורחת נשמתו למקורה, בסוף כל תפלה מרוממה,
מכניס הוא עצמו לסכנה, מי יודע אם תחזור למקומה,
היה השמש נוהג בקביעות, להכין דלי מים בסמיכות,
לעורר את הרב מעלפונו, שהיה מופיע בקביעות בסוף תפלתו,
אכן ארעה שכחה פעם אחת, מחמת אונס של מחשבה נשכחת,
ונשארה הנשמה הקדושה דבוקה במקורה, ולא חזרה אל תוך נרתיקה,
בתוך תפלת ישתבח פרחה הנשמה, בשלוש עשרה פתחי תיקוני דיקנא,
מקורן ברוך ממדבר מתנה, זהו כח של קדושת הנשמה,
עדיין צעיר לימים היה, במלאת לו ארבעים ושמונה שנה,
שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל,
תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה,
שקר החן קיום מצוה בלא טרחה, אשה יראת ה' היא תתהלל,
אשר קונה בנפשה לפום צערא, ומתגדל שכרה בהרבה אגרא,
מנגינה מתחלפת
ימים על ימי מלך תוסיף, שנותיו כמו דור ודור: {תהלים, סא', ז'}