Скачать или смотреть לחי" יבניאל - 4 שעות חיים וחלום אחד - מנחם לונץ ושבתאי דרוקר

קטע מתוך הסרט 4 שעות חיים וחלום אחד סרטן של דיתה שטמר ונאוה שטשמר. הופק בשנת 2008 על ידי העמותה להנצחת מורשת לח"י

פורסם בפייסבוק פסח 2019.






"אני כולי נרעש ונרגש. אם השכלתם להקים בחורים כאלה, לא יצלח עליכם שום נשק ושום איש לא יוכל לכם". את זאת אמר אליהו גולומב, מפקד ה"הגנה", לנתן ילין מור, חבר מרכז לח"י, על גבורתם של שני חברי לח"י, מנחם לונץ - "אלעזר" ושבתאי דרוקר - "ציון", שנפלו בערב חג החרות ביבנאל, לפני 75 שנה, בפסח שנת 1944.
ב-1 באפריל 1944 נפצע שבתאי דרוקר בחיפה. הוא הועבר בסתר למושבה יבנאל ושוכן בביתו של מנחם לונץ. דבר הימצאו של דרוקר הפצוע ביבנאל נודע לאנשי המושבה אשר הציעו ללונץ להבריחו מהמקום, לונץ סירב והכחיש את הדבר.
בבוקרו של ערב פסח תש"ד הוזעקו כוחות גדולים של צבא ומשטרה בריטים למקום. את שאירע תיאר לימים בעדותו דוד הולנסקי - "עמי" את ששמע מפיהם של שניים מצעירי יבנאל שהצטרפו ללח"י מאוחר יותר:
"בעת שהגיעו הבריטים נמצא מנחם לונץ בשדה. בא אליו המוכתר, יחד עם כמה מנכבדי יבנאל. אמרו לו: תוציא את הפצוע שאצלך. מנחם השיב להם כי אין אצלו איש. הבריטים אמרו כי יש לערוך חיפוש. ערכו חיפוש בבית ולא מצאו איש. אז שאלו מה יש בחדרון קטן שהיה צמוד לבית והיה בנוי מקירות דקים של רשת וטיט. לונץ השיב: מחזיקים שם חציר. הבריטי לא הסתפק בתשובה שלף אקדח ואמר למנחם: תפתח את המקום. החדר היה נעול במנעול גדול מבחוץ וגם מבפנים. מנחם נקש על הדלת את הנקישה המוסכמת. דרוקר הבין את המתרחש וסרב לפתוח. הוא לא רצה שחברו ייפול חלל עמו. אך לונץ התעקש, פתח את המנעול מבחוץ הדף את הקצין הבריטי ופרץ פנימה. השניים נעלו עצמם מבפנים. התחיל הקרב.
"בידי השניים היו אקדחים שאחד מהם כנראה לא היה תקין וכמה רימונים פרימיטיביים מתוצרת בית, שהושלכו החוצה אך לא התפוצצו. הבריטים הציבו מול החדר שקירותיו דקים וחדירים שני מקלעי ברן וריססו אותו עד שהיה ככברה. גם לאחר שהאש מבפנים השתתקה המשיכו לירות שעה ארוכה. רק אז פתחו את הדלת ומצאו את שתי הגופות. הם רמסו אותן ברגליהם והשליכו אותן למכונית. למחרת היום נמסרו הגופות לחברה קדישא. אלה מסרו בתחקיר שלונץ נהרג כנראה ראשון מאש הבריטים. דרוקר נמצא כשאקדח בידו וחור נפער בפיו, דבר המעיד כי שמר כדור אחד לעצמו על מנת שלא ייפול חי בידי הבריטים".
מנחם לונץ נקבר בבית העלמין של יבנאל. הלווייתו של דרוקר התקיימה בטבריה והשתתפו בה מתי מעט. כשנודע לסוחרי העיר על הלוויה, מיהרו לסגור את חנויותיהם לאות אבל.
גיליון המחתרת פרסם את האירוע תחת הכותרת "זבח פסח תש"ד" ונכתב בו:
"אותו האיש ביבנאל, שהלשין לבולשת הבריטית על מנחם לונץ הי"ד, שהוא נותן מחסה בביתו ללוחם עברי, אותו האיש – פסח כשר היה לו השתא, למהדרין מן המהדרין.
במה נשתנה?
ובאותו ליל הסדר של אותו היום בו הודיעו העיתונים על זבח הפסח של היישוב העברי בשנת תש"ד ישבו אלמונים במחתרת ל"סדר".
והרבה מאוד מרור על שולחנם ושני גופות קדושים מסובים עמהם. לא "שי לחייל" יישלח להם, כי אין לגופם מדים בריטיים...
ואחד שואל( לא ילד. פה אין ילדים, יען כי אין פה אמהות).
מה נשתנה מק-מייכל, מאנטיוכוס, מטיטוס, מאדרינוס?
מה נשתנה לוחם חרות ישראל מפרטיזן צרפתי, פולני ויוגוסלבי?
שאין לקצץ את רוצחיהם מדם שוטרים בריטיים שיש להשמיד את שופכיהם, שיש לרדוף אותם במעשים שכל האמצעים טהורים אפילו בעיני רבנים ואנשי מוסר, כדי לחסלם חיסול פיסי ממש. מה נשתנה דם עברי מדם בריטי?
מה נשתנה?
וכולם עונים
עבדים!"

בשנת 2008 הפיקה העמותה להנצחת מורשת לח"י את הסרט "ארבע שעות חיים וחלום אחד".
את הסרט יצרו דיטה ונאוה שטמר, במסגרתו ראיינו כמה מוותיקי לח"י וותיקי המושבה יבנאל.
לרשתכם לצפייה הקטע המדובר מתוך הסרט.
העמותה להנצחת מורשת לח"י.