הכנסת ספר תורה (משפחת שגן) - תהלוכה חגיגית מלווה בשירה ובריקודים תימניים מביתו של התורם אל בית הכנסת

הכנסת ספר תורה היא טקס שבו מכניסים לבית כנסת ספר תורה חדש שהסתיימה כתיבתו או ספר שהגיע מבית כנסת אחר. טקס ההכנסה חגיגי, ובמקרה של ספר חדש תחילתו בכתיבה חגיגית של האותיות האחרונות בביתו של תורם הספר, והמשכו בתהלוכה מלווה בשירה ובריקודים מביתו של התורם אל בית הכנסת.

בכתיבת האותיות האחרונות מתכבדים חשובי הקהל ונכבדיו, כל אחד מהם כותב אות אחת. בקהילות מסוימות מקפידים על טהרה מיוחדת הנדרשת לכותבי האותיות, והכתיבה מותרת רק למי שטבל במקווה טהרה באותו יום.
ספר התורה מעוטר בזמן התהלוכה בכתר תורה, ומעליו מחזיקים החוגגים חופה עם ארבעה מוטות. נהוג לכבד אנשים חשובים מתוך הקהל – וכמובן את תורם הספר – בהחזקת ספר התורה ובריקוד עמו.

נהוג שהילדים מחזיקים לפידים בוערים בידיהם כשהם מתהלכים לפני ספר התורה. מנהג זה מקורו במעמד קבלת התורה בהר סיני, המתואר בפסוק שהיה מלווה בברקי אש: ”וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים”; גם את הכנסת ספר התורה לבית הכנסת נהוג לעשות בלפידי אש. בחלק מהקהילות נוהגים ללבוש בגדי שבת לכבוד שמחת הכנסת ספר התורה.

פעמים שהתהלוכה מלווה בתזמורת המוצבת על מכונית מיוחדת המעוטרת בכתרי תורה, ולרוב מוקדשת במיוחד לפאר מעמדי הכנסת ספר תורה. התזמורת או מערכת ההגברה המוצבת על המכונית משמיעה שירים יהודיים אותנטיים עממיים המספרים על חשיבות התורה.
לאחר התהלוכה, ובהתקרב ספר התורה לבית הכנסת, יוצאים מספר חוגגים מבית הכנסת ורוקדים עם ספרי תורה הישנים שבבית הכנסת מול הספר תורה החדש המוכנס לבית הכנסת, בשירת ”שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד”. בהיכנס ספר התורה אל בית הכנסת, רוקדים עמו עוד שעה ארוכה בבית הכנסת עצמו, ולאחר מכן מכניסים אותו לארון הקודש.

לאחר הכנסת הספר לארון הקודש, נהוג להוציאו תוך אמירת פסוקי ”אתה הראית לדעת” (כמו בשמחת תורה) ולקרוא בו בלא ברכה בפרשת וזאת הברכה מ"מעונה אלהי קדם" עד סוף הפרשה. לאחר מכן מכניסים אותו
חזרה לארון הקודש. תורם ספר התורה מברך ברכת "שהחיינו" בפעם הראשונה שהוא קורא בו.
לאחר גמר הכנסת ספר התורה, נערכת סעודת שמחה לרגל הכנסת ספר התורה להיכל. סעודה זו נחשבת כסעודת מצווה. לעיתים משלבים את הסעודה יחד עם מעמד חנוכת הבית לבית הכנסת, או יחד עם סעודת הילולא לזכרו של נפטר, שלזכרו מוכנס ספר התורה לבית הכנסת.

בסעודת המצווה מקובל שרב בית הכנסת או תלמיד חכם אחר דורש לכבוד התורה.