הסיפור
היוונים גזרו על היהודים שכל כלה הנישאת צריכה להיבעל בעילה הראשונה להגמון. גזירה זו היתה בתוקף במשך שלש וחצי שנים, בהם נמנעו היהודים מלישא נשים, ובהמשך נשאו נשים בהחבא.
בזמן נישואי חנה בת מתתיהו לאלעזר בן חשמונאי לא היה ניתן להסתיר את הנישואין עקב החשיבות והפרסום של משפחת החשמונאים, והיתה אמורה להינתן להגמון. בעקבות כך קרעה הכלה את בגדיה, השליכה את תכשיטיה, יצאה לקהל מלובשת סמרטוטים קרועים ובחוסר צניעות, והתחילה למזוג יין לסועדים. אחיה כעסו על חוסר צניעותה ורצו להרגה, אך היא טענה שהחרפה שהיא תהיה עם ההגמון חמורה יותר מזו, וקראה להם לעשות כמו שמעון ולוי שלחמו בשכם כדי להציל את דינה אחותם.
בני מתתיהו קישטו את הכלה והוליכוה להגמון בחופה ובכלי זמר, כשהם מעמידים פנים כאילו הם באים לציית לגזירה, וההגמון קיבלם בלי חשד. כשנשארו הכלה ויהודה לבדם עם ההגמון, הרג אותו יהודה ופתח בקרב נגד היוונים.
אירוע זה התחיל בי"ז באלול, והלחימה נמשכה עד סמוך ליום הכיפורים, כאשר יוחנן כהן גדול שמע בת קול מקודש הקדשים האומרת ”נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא” (נצחו פרחי הכהונה שהלכו להילחם בקרב באנטיוכיה). י"ז באלול נקבע כחג במגילת תענית: ”בשבעה עשר ביה נפקו רומאי מן ירושלם”.
כתגובה לכך, לפי כמה מהמקורות, נשלח הולופורנוס עם צבאו כדי להכניע את החשמונאים. אסטרולוג בשם 'עיטור' (או 'אכיור') הזהיר אותו שהוא צפוי שלא להצליח, ואליפורנוס העניש אותו על דבריו וכבל אותו מול שערי ירושלים. בשלב זה מתרחש סיפור יהודית, ובהמשך נס חנוכה.
הולופרנס פלש לארץ ישראל מכיוון עמק יזרעאל והיה, כנראה, בדרכו לירושלים. בני ישראל, שחיו ביהודה, רצו למנוע את הגעת הולופרנס לירושלים, בעיקר מתוך חשש למקדש - שזה עתה "טוהר" לפי הסיפור. לכן יצאה קריאה מירושלים לכל ערי הצפון למנוע מהולופרנס את המעבר. בתגובה צר הולופרנס על העיר בתוליה (ייתכן שהכוונה לעיר בשם בית אלוה או בית אל) שנמצאת בשומרון. לאחר שהגברים בעיר איבדו תקווה והחליטו שאם תוך חמישה ימים לא יזכו לישועה מאת ה' הם יסגירו את העיר, החליטה יהודית, שהייתה אלמנה עשירה, לעשות מעשה בעצמה. היא הגיעה למחנה הולופרנס בהצהירה שכיוון שהיהודים חוטאים היא יודעת שהם עתידים להפסיד וכי ברצונה לחסות במחנה ולהתפלל לאלוקים, וכך לדעת מתי ישראל יפלו בידי מחנה אשור. החיילים, שהתרשמו מאופייה של יהודית והאמינו בכנות דבריה, הביאו אותה לפני הולופרנס מפקדם. לאחר תחקור, נתן לה הולופרנס יד חופשית בתוך המחנה.
לאחר כמה ימים הוא יזם משתה, אליו הזמין אותה. במהלך המשתה הוא שוחח עם יהודית תוך כדי שתיית יין בכמות יוצאת דופן עד שהשתכר מאוד. בשלב מסוים עזבו כולם את המקום והשאירו אותו לבד עם יהודית. בשכרונו נרדם הולופרנס על מיטתו ויהודית לקחה את חרבו, המכונה ביוונית "אכינכי", כרתה את ראשו, הכניסה את ראשו לתרמילה ויצאה מהמחנה לכיוון בתוליה. בהגיעה לבתוליה הודיעה לעם על מעשיה, הראתה להם את ראשו של הולופרנס והציעה להם לצאת למלחמה, כאשר האשורים ילכו לקרוא לשר הצבא שיצא עמם למלחמה, אמרה יהודית, הם יופתעו לגלות שהוא מת, ויובסו. ואכן, כשגילו האשורים שמפקדם נהרג, נפל עליהם פחד גדול, והם נסוגו.
Информация по комментариям в разработке