ארוחת בוקר ישראלית - שיחה עם רותי קרן ״בסימן קריאה״

"כולם בונים היום צימרים, כל המושב מלא. יש כאן חבר'ה שבונים יופי של צימרים, כאלו מעץ אורן, כמו בטוסקנה, עם ג'קוזי, אתה רק מוסיף קצת נרות ווילונות לבנים ומצעים מכותנה, וארוחת בוקר ישראלית מפנקת. עם היד על הלב, עופר, לגליל שלנו אין מה להתבייש. ובזמן האחרון הבנתי שיש לי פשוט כישרון אירוח טבעי."
"עזבי את זה עכשיו, אימא," אמרה דלית, "לא בטוח כמה כל זה מעשי." היא מיקמה את הצלחת לפני תום וקירבה את כיסאו לשולחן. צמד מחטי אורן נחתו בקערית הלַבָּנֶה. הקרירות הנעימה שקיבלה את פניהם כשהתיישבו לשולחן התפוגגה במהירות. קרני השמש שבצבצו בין העלים הנעים לאיטם היו בהירות וקשות, והאוויר הפך חם ומעיק.
"אבל למה, דליתי," התעקשה אמהּ, "הארכיטקטית אומרת שאין בעיה להוסיף שני צימרים רומנטיים בצד של רוח'לה וילנסקי ועוד צימר משפחתי בצד של טובול, עם ג'קוזי בחוץ, ונדנדה, אפילו ברביקיו."
עופר נגס בפינת הפרוסה. "מעולה הלחם, רינה," אמר, "פריך וחמצמץ, כמו שצריך."
ממש תמונת משפחה מאושרת, הרהר, חסרה רק המצלמה. סבתא נמרצת, אימא נאה, אבא, ילדים יפים, שולחן עמוס כל טוב, עץ מצל, שמים תכולים, גג רעפים, ורדים בכניסה, פסאט כסופה בחניה. רק שתחת קליפת האושר הסתתר עצב גדול.
האישה התעלמה מהמחמאה. "ובין הצימרים, הארכיטקטית הציעה בריכה קטנה עם מזרקה, וכמה ברווזים שיסתובבו חופשי, אולי להביא אפילו טווס, למה לא, ממש כמו בטוסקנה."
"אפילו יותר מטוסקנה," אמר, "ממש פרובנס, פרובנס הקטנה, שני מטר מהחיזבאללה, כולם ימותו על זה."
----------------
״ארוחת בוקר ישראלית״, ניצן ויסמן, הקיבוץ המאוחד.