אנשים עם מוגבלויות לא רצויים בעיר הזאת

זה לא סרטון נגד ראש העיר. זוהי קריאה לעזרה.

אימצתי הרגל: כשאני הולך על מדרכה או חוצה רחוב, אני מנסה לדמיין אדם עם כיסא גלגלים או אדם עיוור שגר ברחוב הזה. התרגיל הזה הרבה פעמים כואב, כי מעטים הרחובות ברמת גן שבהם אפשר לעבור עם כיסא גלגלים ללא הפרעה. בצמתים רבים אי אפשר לעבור כלל. המדרכות חסומות על ידי מכוניות, וגם כשמדווחים למוקד, עיריית רמת גן סוגרת את התלונות עם הסברים מקוממים כגון "מצוקת חניה".

בנאומו הראשון כראש עיריית רמת גן אמר כרמל שאמה הכהן: "ואתם הרי יודעים מה הכי יקר לליבי, וזוהי החובה המוסרית העליונה שלנו: לדאוג לילדים ולבוגרים עם צרכים מיוחדים ולמשפחותיהם." מה קרה בארבע השנים מאז?

בסרטון הזה אני מסביר למה ההשוואה בין חניה חינם ליד הבית לבין יכולת התנועה על המדרכה אינה הגיונית ואינה מידתית. אין שום דבר מידתי בלכלוא אנשים בבית לכל הלילה בשביל נוחות של אחרים. זאת עריצות הרוב.

00:00 חופש ועצמאות
01:08 למה רמת גן
02:15 הפקחים הרחמנים
02:33 חוסר נוחות או חוסר ברירה
03:12 עוצר לילה לנכים ועריצות הרוב
04:02 רחוב רוקח
04:43 מחיקת מעברי חציה
05:49 חניה ליד הנמכות מדרכה
06:15 נסיון להסבר
07:12 החוק
09:13 מצוקת חניה או מצוקת החינם?
10:16 לא רק חובה מוסרית
10:48 למה אין הרבה נכים ברחוב?
11:30 כיסאות גלגלים
12:38 אמפתיה של מהנדסי תנועה
14:00 אמפתיה של פקחים ומנהלי עבודה
14:20 "זה רק הסדר זמני"
15:10 פקחים שלכאורה אולי לא אומרים אמת
16:17 תתלוננו