"עוד שעה בנך מת" אמרו הרופאים, לרבי הייתה תוכנית אחרת...

באחד הימים בשלהי אלול תשכ"ג (1963), קיבל הרב גימפל אורמלנד הודעה טרגית, בה נודע לו שחמיו, חמותו ובנו בן השלוש וחצי שמואל-יעקב נקלעו לתאונה קשה. חמיו נהרג במקום, חמותו נפצעה, ואילו בנו פצוע במצב קריטי.

הרב אורמלנד מיהר לבית הרפואה, שם מצא את בנו שוכב ללא הכרה כשצינורות מחוברים לגופו. הרופאים דיווחו שלבנו יש פגיעה המורגית במוח, וכי הם ממליצים לו להמתין עם הלווית חמיו, כי "בתוך מספר שעות בנך ימות ואז תעשו הלוויה משותפת".

נשיא בית הכנסת שבו כיהן אורמלנד כרב, יעץ לו להתקשר לרבי מליובאוויטש, אך אורמלנד, כתלמיד מובהק של ה"סטייפלר" ו"החזון-איש" לא היה מוכן לשמוע לכזו אפשרות, לאחר הפצרות רבות, ומתוך הטענה ש"אין לך מה להפסיד", יצרו קשר עם מזכירות הרבי מליובאוויטש ומשם חלה נקודת מפנה בסיפור.

מתוך הסרט "להביט מעבר למסך".
http://jem.co.il/?catID=66508&siteLang=3