עמנואל שלנו, הסרט

סרט של עמנואל- אוסף זכרונות מלטפים מחברים ומשפחה.
הסרט הוקרן במוזיאון טיקוטין ב 5/7/24, מלאת שנה שעזיבתו, ממש ביום ההולדת שלו ה 22.
להלן הדברים שאמרתי (אני, אמא של עמנואל, אורלי רפאל:-)) לפני ההקרנה, באולם מלא חברים אוהבים ומשפחה:

זהו סרט שכולו אהבה, געגועים וסיפורים נפלאים, אוסף של אדוות שהשאיר בכולנו.
הסרט גרם לי לחשוב שרבים מאיתנו, אולי גם עמנואל עצמו, לא מודעים כמה אנחנו כולנו כה אהובים.

כל המוזיקה בסרט לקוחה מהפלייליסט של עמנואל,
זו אחת מהמתנות היפות שהוא השאיר לנו,
1475 שירים בפלייליסט אחד בספוטיפיי שלו,
אוסף אקלקטי ועשיר בסגנונות. מראפ, לג'ז, לאלקטרוני ואלטרנטיבי, מלנכולי, רוקנרול, קצת קלסי וקצת קובני. אבל בעיקר משובח.
בסוף הסרט יש QR, קישור שמוביל לפלייליסט שלו, למי שרוצה להאזין לכל האוסף.

כל הקטעים המצולמים עם האופנוע צולמו על ידי עמנואל עצמו, עם ה GO PRO.

אני רוצה לשתף אתכם בקצרה על מה עבר עלי בשנה כה כואבת.
זו היתה השנה המשמעותית בחיי:
לצד הכאב, הבכי והגעגועים הכואבים, באופן אבסורד,
ליוותה אותי כל השנה תחושה חיות, של פרץ חיים.
רצון לדעת, סקרנות ללמוד מה זה החיים האלה, לצמוח,
זה אולי ישמע לכם מוזר אם אגיד שזו היתה שנה מרתקת.

עם ההתמודדות עם אובדן, והקושי בכלל לתפוס - מה זה עזיבה- מוות-היעלמות- אין- ריק- של אדם כל כך יקר ואהוב, אחד ויחיד שלי, בפיזי,
התחלתי לשאול את עצמי : איך זה יכול להיות?
רגע, לאן הוא הלך? מה קורה שם?

גיליתי וקראתי ים של ספרים רוחניים מרתקים על הבריאה, היקום, הנשמות, התודעה, המיינד, קצת קבלה, חיים בין הגלגולים, תקשורים, מודעות וכל מה שהוא מטאפיזיקה, עולמות איזוטריים מכל התרבויות העתיקות. מעולם לא קראתי כל כך הרבה וזו רק ההתחלה.
גיליתי עולם שלם, מרתק. השתתפתי בסמינרים וסדנאות, קורסים מרחיבי תודעה, התנסויות, שינויי תזונתי תודעתי. קוראים לזה התעוררות.
הרגשתי שזו אחת מהמתנה שעמנואל נותן לי, בזכותו אני מגלה עולמות שלמים.
שאלתי את עצמי איך חייתי לפני כן בלי לדעת את כל הידע הזה? ורק נגעתי בקצה הקרחון.

היום, כל הראיה של השתנתה, התיידדתי עם מה שנקרא מוות- אני כבר לא קוראת לזה מוות אלא מעבר.
כי בעצם אין דבר כזה מוות אלא רק מעבר למימד אחר.
להתעלות מעל לדרמה, להביט בתמונה הגדולה מלמעלה.
ההסכמה וההבנה שכל מה שקורה לנו אלו הן רק חוויות:
אפשר לחוות כל אירוע כהזדמנות עבור האישיות ללמוד באמצעות החוויה.
ולכן המרכיב של בחירה כל כך מהותי.

כי אין מציאות אובייקטיבית, אלא רק תפיסה, הכל יחסי.
הנשמה שלנו חווה דרכנו ומתנסה. לנשמה אין טוב או רע. היא מתנסה.
והמטרה הנעלה ביותר במישור הארצי זה כנראה להיות מיומנים בכל החוויות.

לכן זרקתי לפח כמה משפטים כמו :
"את חווה את הדבר הכי קשה שקיים - לאבד בן יחיד"- משפט שממש לא התחברתי אליו.
מהיום שאמרו לי אותו במהלך השבעה, ממש התנגדתי בלב. מדויק יותר לא הזדהתי, הבנתי שהמשפט הזה לא שלי, לא ממני. ולא בגלל שאני רוצה קשה יותר…
פשוט, אם הייתי מתחברת רגשית למילים הללו- זה היה הופך להיות המציאות שלי.
ורק אני מחליטה מה אני חווה. רק אני מחליטה איך להגיב, איך לצמוח ומה הדבר הזה בא ללמד אותי.

ובמקום המשפט "שלא תדעי עוד צער" אני אומרת עכשיו שתדעי למצוא ולהכיר בכוח שקיים בך לחוות ולצמוח לצד הכאב.
מכירים את המשפט "הזמן עושה את שלו"? גם הוא מצא עצמו בזבל.
אז ממש, הזמן לא עושה את שלו אם אני לא עושה את שלי ועובדת חזק.
אי אפשר להיות פסיביים.
נהיה פאסיביים נשאר תקועים בעבר ובהיסטוריה.

הדימוי -החיים הם סרט - ליווה אותי חזק כל השנה.
כל אחד מאיתנו על במה, כזו עם פרקט, יש מסך לבן, שם מוקרן לנו הסרט של חיינו.
אנחנו השחקן הראשי, שחקנים משניים מופיעים פה ושם על הבמה שלנו,
אנחנו המפיק, התאורן, ..אנחנו כותבים את התסריט של החיים שלנו ויוצרים את החוויות שלנו.
וכך יוצרים את המציאות שלנו. והכל מתחיל במחשבה.
אין שום דבר פיזי ללא מחשבה.
המחשבה היא המקור והיא נוצרת על ידנו במיינד ויורדת לפיזי כאשר אנחנו הפכנו מחשבה למחשבה שגורה, כלומר כשהיא כבר חלק מאיתנו.
לכן, כל כך חשוב לעשות "ניקוי" במחשבות שלנו ולהבין שמיקוד במחשבה יגשים אותה.

ואני לומדת איך בונים תסריט טוב:-)
יש לכולנו יכולת ליצור את המציאות שלנו והעבודה היא לפתח את המודעות, את המיקוד.

לא הספקתי להעביר לעמנואל ולהנחות אותו בידע הזה, ניסיתי בקטנה, הוא היה צוחק עלי ואומר לי "תפסיקי עם הספיריטואליות שלך" אבל היה מקשיב ועוד איך! וגם הבנתי שהעביר לא מעט תובנות לחברים שלו.

זה ידע שלא מלמדים בבתי ספר, אנחנו ברובנו "רדומים" ולא יודעים שיש לנו מיינד עם יכולות מופלאות, שלגוף שלנו יש יכולות ריפוי אדירה (עמנואל שנא תרופות כנראה בתת מודע ידע את מה שאני גיליתי..), לא מלמדים אותנו בשום מקום איך לפתח, לעשות שימוש ולהעצים את האנרגיה שיש בנו וליצור מציאות, ליצור שפע, ולגלות כמה אנחנו מופלאים.

עמנואל בחייו, אילץ אותי לשחרר הרבה דברים. מילדות ועד בגרות,
חשבתי שאני מביאה ילד בצלמי - כל הזמן ראיתי כמה הוא דומה לי- אמרו לי איך הוא דומה לך דמיינתי אותו ככה וככה…
הוא היה התגלמות של כל מה שרציתי אילו הייתי אני בן. מושלם.
ואז הגיעה ההבנה שהוא ממש שונה-
והוא לא "שלי" במובן הזה שהוא חושב ומחליט אחרת ממני,
ההשקפות שלו שונות: הוא רצה אופנוע, אני רציתי בדמיון "לשבור" לחתיכות את האופנוע ..וזה כשלעצמו חתיכת שיעור.
וזו היתה שנה שלמה של שחרור.
זה אפילו לשחרר מהדרמה שאנחנו עושים מהמון דברים.
בעצם, אין דרך אחרת.
אני רוצה לסיים ולומר תודה גדולה ומיוחדת לחברים של עמנואל שהקשר שנוצר איתם במהלך השנה מעלה בי תמיד את רמת האנרגיה והשמחה.
שתדעו שהבית והלב שלי תמיד פתוחים עבורכם.

אורלי רפאל, 0525433918
קישור לפלייליסט של עמנואל: https://open.spotify.com/playlist/3HnviiQ4...