החיזוק שלומדים ממתקפת הביפרים בלבנון - הרב דב קוק

מי שמכיר את דרכו של מו"ר הרב דב קוק שליט"א, יודע כי בכל השיחות מוסר וחיזוק האמונה הרב חוזר ומדגיש שוב ושוב, שכל הרגשת האדם והמחשבה שבו, זה דבר שמוקרן מהקב"ה בכל רגע ורגע.
כל עבודת האדם היא רק להתחבר לאותו מצב שהקב"ה ברגע זה מקרין עליו. שהרי האדם בעצמו מתחדש בכל רגע ורגע בכמות ואיכות אין סופית שאין העין יכולה לראות ואין האוזן יכולה לשמוע, במספרים אסטרונומיים של כדוריות לבנות ואדומות, שמתחדשות יש מאין בכל רגע ורגע.
ונמצא כי כל חיות האדם בכל רגע ורגע לא רק מכוח הקב"ה, אלא כל הגדרתו, כל החפצא שלו, זה חלק אלוה ממעל ממש, ובכל רגע ורגע הוא רק חווה את הקב"ה.
ועל בסיס זה סובבים והולכים כל דברי מוסר והחיזוק שנשמעים ממו"ר הרב שליט"א, וזה מבואר באר היטב בדברי בעל התניא ב'שער היחוד והאמונה'.

הקדמה זו פותחת שער קטן להבין מעט את דברי מו"ר הרב שליט"א, שהסביר נקודה עמוקה איך להתייחס לצרות וייסורים שהאדם מרגיש.
הדברים נאמרו בתוך שיחת חיזוק ארוכה, ובה הרב שוב ושוב חזר על הנקודה שבה האדם רק חווה את הקב"ה, וזה כל הגדרתו, וממילא כל מה שהוא עובר זה רק בגדר 'סיפור' בלבד, הוא שומע ומרגיש 'סיפור' אלוקי ברגע זה.
ולכן כל בעיה וצער שעובר עלינו, ההגדרה זה 'בעיה מתה', כי זה רק 'סיפור', סיבה ומסובב בלבד. ההגדרה האמיתית היא חוויה אלוקית שבה האדם מוקרן מהקב"ה, וזה כל הגדרתו.
ואם זוכים ומגדירים כך את הדברים, שכל מה שאני מרגיש ויודע וחווה זה רק 'סיפור', ממילא גם שיש צער וייסורים הם רק מוגדרים כ'סיפור' בלבד, וממילא הצער והייסורים יובנו ולא ירגיש האדם את הייסורים כ'דבר חי' אלא כ'סיפור כואב'.
העבודה היא לחבר את הידיעה הזו למרכזיה שבמוח - להגדיר את כל המצבים שעוברים עלי, שהם לא חלק ממני, מהמציאות שלי, אלא רק כחוויה אלוקית.
אך אם לא כך מוגדרים הדברים אצל האדם במרכזיה הראשית של המוח, הרי שזה דומה שיש על אותה מרכזיה פצצה מתקתקת שבכל רגע יכולה להתפוצץ... שאם חס ושלום יבוא רגע של צער וייסורים האדם ימשך אחר הצער וירגיש אותו כחלק ממנו ממש.
אם לא מתחברים לנקודה הזו שאני רק חווה חוויה אלוקית וכל מה שעובר עלי זה גדר של 'סיפור', אז המרכזייה של המוח שלי נקראת מרכזייה שנמצאת בשטח עוין שיש עליה פצצה מתקתקת, וראינו מה קרה בלבנון במתקפת הביפרים...
לכן צריך להתכונן לזה, להרים טלפון לאותה מרכזיה שבמוח ולגלות את האמת שאני רק חוויה אלוקית, כל מה שעובר עלי זה רק 'סיפור'. נכון יש גם סיפורים כואבים, אבל זה רק בגדר של סיפור כואב, ולא חלק ממני, אלא כסיפור בעלמא, בעיה מתה.
ולנקודה הזו צריך 'להתחבר', לא רק לומר 'אני מודה בזה'. אל תנסה לשכנע את עצמך לדברים האלה – לנקודה הזו צריך להתחבר!

והרי לשון מו"ר הרב שליט"א שאמר את הדברים בקיצור תוך כדי שיחת חיזוק:

כל הבעיות שתגיד עכשיו, זה סיפור של בעיה מתה, זה לא דבר חי – זה סיפור.
אני לא אומר שזה לא סיפור, אבל זה נישאר ברמת סיפור.
נכון שזה סיפור קשה מאוד, אבל זה ברמת סיפור בלבד. זה לא הדבר החי שבך. תגדיר את זה כסיפור כואב, אך אל תגדיר את זה שזה אני ואני... זה רק סיפור כואב. זה לא אני כואב.
החפצא שלי, ההגדרה שלי, שאני סיפור של הקב"ה.
ובהגדרה כזו, אתה מבין שזה אותו יחס וכל מה שאתה עובר זה רק סיפורים.
שאני מבין שזו ההגדרה שלי שאני סיפור של הקב"ה, ממילא הכל יובן, כי מצא מין את מינו וניעור.
אם תגדיר ככה את הדברים שאתה רק סיפור של הקב"ה, אז זה יוסבר באותה מרכזיה.

אך אם אותה המרכזייה נמצאת בשטח עוין, ולא מכירה את התוכן של המרכזייה ברגע זה, זה אומר שיש פצצה על המרכזייה הזו. יש כאן עכשיו פצצה על המרכזייה הזו מפני שהיא נמצאת בשטח עוין.
תרים טלפון ותודיע שיש שטח עוין, ואם לא תשים את הקו הזה, אתה יכול להתפוצץ... וראינו מה שהיה בלבנון (במתקפת הביפרים), וזה רק משל.
אל תתפוצץ, תתכונן. תבין שזה ה'אני שבי', זה האמת, ואני לא משקר.
אני לא אומר שאני מודה בזה, אבל אני מנסה לפחות להתחבר לזה.
אל תנסה להשתכנע לזה, כי זה לא יעזור.. צריך להתחבר לזה.