למה כל ההתחלות קשות? ומה הקשר לקביעת עיתים לתורה | שיעור קבלה מהרב שקד אליהו פנחס | סולם יהודה

👀 לצפייה במאות שיעורים, ספרים, ניגונים קבליים ועוד... כנסו לאתרנו: https://sulam-y.co.il |
'סולם יהודה' לימודי קבלה וחסידות בדרך אשלג ו'בעל הסולם' | בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א 👇🏻👇🏻👇🏻

👍 אם אהבת את סולם יהודה, נשמח לראות דירוג ⭐⭐⭐⭐⭐ ממך, בקישור הבא:
https://g.page/r/CS0JPEsMEDhWEBM/review תודה ענקית מראש!

📽️ לשיעורי הזום אונליין כנס כאן: https://did.li/JxtTY

💰לתרומה: https://did.li/gIHlC

======

שאלה מתוך השיעור היומי של הרב שקד אליהו פנחס

למה כל ההתחלות קשות?




מתוך השיעור השבועי של הרב שקד אליהו פנחס - לעמוד שיעורי הרב




תמליל השיעור:

כי בפרצוף הא', הנה תכף כשהביטוש

התחיל לפעול,

וזיכך את המסך דגוף מבחינה ד',

הנה נחשב כאילו כבר נזדכך כולו,

כי אין מקצת ברוחני.

בכלל, זה חוק, זה כלל, אין מקצת ברוחני.

אף פעם לא יוצאת חצי מדרגה,

או מתפשט חצי אור,

או קורה חצי תהליך,

ברוחניות, כשקורה משהו – קורה עד הסוף,

אוקיי? זה לא כמונו,

שאנחנו מתחילים – כל ההתחלות קשות.

יש כאלה שהתחלות קשות להם,

יש כאלה שהאמצע וההמשכיות והתמדה קשה להם,

יש להם כאלה שהסיום קשה להם,

אבל בגדול, אנחנו יודעים שכל ההתחלות קשות.

 

למה? כי בהתחלה יש עניין של הרגל נעשה טבע שני.

כן, אחרי שאדם מתרגל במשהו, זה נהיה כבר טבע,

אשריו, אין לו מאבק על זה.

זה גם בגשמיות וגם ברוחניות.

זאת אומרת אם אדם מתרגל לצחצח שיניים בערב,

אז כבר יש לו פחות מאבק על זה,

זה חלק מההרגל,

הוא הולך, מצחצח, נכנס לישון.

אותו דבר, אדם מתרגל להתפלל בנץ,

אז עם השנים זה כבר נהייה טבע,

הוא לא נאבק על זה.

אדם מתרגל לטבול כל יום.

עם השנים זה נהייה חלק ממנו,

הוא כבר לא...

העניין של הרגל נעשה טבע שני,

 

אבל ההתחלה,

ההתחלה היא הדבר הקשה.

בדיוק למדנו היום בחלק ב' בתעס,

בהסתכלות פנימית אות נראה לי פ',

משהו כזה, בערך שמה,

שהדבר הכי חזק,

הפעם הראשונה בעצם,

שהאור נכנס לכלי,

שאור הנפש נכנס בעצם בהשתלשלות,

אם אתם זוכרים פה,

אם אתם זוכרים, למדנו שבפעם הראשונה

נכנס אור הנפש בכלי דכתר.

זה הדבר הכי חזק.

לכן הוא נקרא "נפש" מלשון "נפישה",

שהוא צריך לנוח אחרי זה,

אחרי כזו פעולה חזקה.

 

תמיד הפעם הראשונה

היא הדבר הכי קשה,

אחר כך כבר הדברים

מתרגלים אליהם וזורמים.

שוב, גם מוסר גדול לחיים:

שלא לוותר על ההתחלה.

כי אם אתה תתחיל ותמשיך,

כבר תהיה קביעות בדבר,

זה דרך אגב מה שאמרו חזל

לעשות עיתים לתורה,

כן? שתהייה תורתך קבע,

כי דבר שהוא קבוע, יש בו הצלחה.

 

זה גם סוד גדול בכלל בלימוד.

פעם היינו באיזה קורס

שיפור כישורי למידה לאברכים.

אז הסבירו לנו שמה

אמרו, למה רופא נהיה רופא אחרי שבע שנים?

כולנו לומדים הרבה יותר משבע שנים,

אף אחד לא מאיתנו

.לא אף אחד, לא הרבה מאיתנו

נהיים דוקטור לגמרא, דוקטור לקבלה, למה?

כי אין לנו סיליבוס ,אין לנו תוכנית לימודים,

תוכנית עבודה.

אדם צריך לדעת

שיהיה לו תוכנית עבודה,

שיהיה לו תוכנית עבודה,

שיהיה לו טבלאות מסודרות,

מה אני לומד היום.

אני לא אומר לכם דברים שאני לא עושה.

 

תסתכלו, אתם רואים?

יש זה טבלה גמרא, כן?

כל יום איזה דפים עשיתי,

איזה דפים חזרתי,

יש טבלאות על משנה,

איזה משניות סיימתי,

איזה משניות חזרתי על אתמול.

כל יום.

אם יש לך סיליבוס,

אם יש לך תוכנית עבודה,

אז אתה יכול להתקדם,

במשנה, בגמרא, בהלכה, בכל דבר.

אם אין לך תוכנית עבודה –

אז אתה לא תגיע לשום יעד.

תמיד אדם צריך שיהיה לו תוכנית עבודה,

שיהיה לו חזרות,

מינימום ארבע חזרות על כל דבר,

מינימום, מינימום, מינימום.

באמת צריך 101 חזרות,

אבל חזל דורשים מינימום ארבע חזרות,

אחרת לא שווה כלום,

זה לא נקרא לימוד זה לא נקרא עיון