"עיר ישנה"- רוית ניב- בהשראת תהלים- מקורוק פלוס 2017 חולון

עיר ישנה/ רוית ניב

עיר ישנה, עיר ישנה,
כבה הפנס שהאיר בגינה,
טל שנקווה בין קוצי אורנים
ושביל שעוקף ערמת אבנים.

ואני- זכרתיך על יצועי,
הוגה נשמתי וערות עוד עיניי,
זה הלילה, הלילה, ששוב בא אליי.

צל נעלם, פריחתו של הלילה,
נדנדה דוממה, כאומרת שדי לה,
שלולית רגועה, חתול מתכרבל,
ניצן מתמתח מול כזה שנובל.

ואני- זכרתיך על יצועי,
הוגה נשמתי וערות עוד עיניי,
זה הלילה, הלילה, ששוב בא אליי.

תפילה מלטפת איתי תישאר,
עיר ישנה- וליבי ער.

ירח זולג לאיטו על ענן,
וילון שמציץ מבית קטן,
תינוק שבוכה ומעיר את הרחוב
וזרועות מחבקות כמו גל את החוף.

ואני- זכרתיך על יצועי,
הוגה נשמתי וערות עוד עיניי,
זה הלילה, הלילה, ששוב בא אליי.
זה הלילה, הלילה, ששוב בא אליי.
זה הלילה, הלילה, ששוב בא אליי.


השיר "עיר ישנה" נכתב בלילה של נדודי שינה: הפנסים ברחוב כבו, החתולים הפסיקו ליילל ונראה שכולם ישנים חוץ ממני. אחזתי בידי ספר תהלים ועיניי נחו על הפסוק ״אם זכרתיך על יצועי, באשמורות אהגה בך״ (פרק ס"ג). הרמתי את ראשי וידעתי שעל הפסוק הזה ייכתב השיר שלי: תמונה של לילה חרישי ואני, מנגד, זו שעדיין ערה. המילים החלו להיכתב בראשי מעצמן, ועם המילים באה גם המנגינה. דקה בחיי שמונצחת בשיר.