השמחה של המצווה - פרשת ראה תשפ"ד - הגאון הרב ראובן אלבז

יום פטירת הסטייפלר.

שאדם קורא על הגדולה של הצדיקים, לפעמים מרגיש יאוש, מהידיעה של הדרגות שהם הצליחו להגיע, לעומת המדרגה שהאדם עצמו נמצא בה. אבל אסור להתייאש. כי כל יהודי מחוייב לעבוד את ה' לפי הכלים שקיבל.

מכל יהודי צריך לצפות. כי כל יהודי כמו יהלום

סיפר משגיח רוחני של אחת הישיבות, שפעם הגיע למסור שיחה לפני ראש השנה, וראה את האווירה שם של ריקודים ושמחה, וגם ראש הישיבה שלהם רוקד איתם. לאחר מכן בירר, וסיפרו לו שהשמחה על התחזקות של אחד הבחורים, שהתגבר על מידת הכעס.

אנחנו רגילים להסתכל רק על הכישלונות. אבל האמת שצריך להסתכל על ההצלחות.

פעם הגיע בחור לסטיפלר שהיה רגיל להיכשל בעיניו, והרב נישק אותו על שהצליח לשמור כמה פעמים את עיניו. כי צריך להסתכל גם על ההצלחות.

החפץ חיים כותב, שאם אדם נכשל בלשון הרע, ומסתכל על הכישלונות, זה האסון הכי גדול, כי אז הוא "יתיר" לעצמו לא לשמור את לשונו בשאר הפעמים.

יכול האדם לחדש דברים בביתו, כדי להשיג יישוב הדעת, אבל שלא יעשה את זה בגלל קינאה, שראה שמשהו אחר כך.ה

אותם אלו שעבדו את ה' בתמימות, הצליחו להישאר ביהדותם, וגם זרעם אחריהם, למרות כל הגזירות שאירעו (כדוגמת מוסרי הנפש בגירוש ספרד)

הניסיון של הדור האחרון – להישאר באמונה התמימה.

המשכילים הראשונים היו אנשים חכמים, אבל ברגע שעירבו את דעתם מול חכמי התורה, איבדו את הכל.

זהירות לא לאבד את הדרך

אדם מצא מציאה, ופרסם מודעות, כדי להשיב את האבידה, והיה מצפה שקיים את המצוה. לאחר הרבה זמן התקשר אליו אדם שאמר שאליו שייכת האבידה, ועשה סעודה לכבוד המעמד.

#הרבראובןאלבז #פרשתהשבוע #סיפור