האדמו"ר מלעלוב בית שמש שליט"א במעונו של הרב דב קוק - תמוז תשפ"ב

כאשר נכנס אמש (רביעי יד תמוז תשפ"ב) האדמו"ר מלעלוב בית שמש שליט"א לחדרו של מו"ר הרב דב קוק שליט"א, הרב קם וכיבדו לשבת במקומו. ומשב"ק האדמו"ר סיפר, איך האדמו"ר שמע לאחרונה שמו"ר הרב שליט"א מזכיר בכל תפילה את הסבא קדישא רבי דוד מלעלוב זצוק"ל שנזכה לאהבת ישראל כמותו.

האדמו"ר סיפור למו"ר הרב שליט"א, כי הגיע עכשיו מציונו של רבי עקיבא, ושם למד את הגמרא (ברכות סא ע"ב) שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה שלא יעסקו בני ישראל בתורה. ובא פפוס בן יהודה וראה את רבי עקיבא שהקהיל קהילות ברבים ולימד תורה. ושאל אותו: האם אינך חושש שיתפסו אותך? השיב לו רבי עקיבא במשל: פעם אחת הלך השועל על שפת הנהר וראה דגים רצים ממקום למקום. כאשר שאל אותם השועל מדוע הם רצים, השיבו לו הדגים, כי הם בורחים מן המכמורות שהציבו הדייגים בתוך הנהר.
ענה השועל ואמר לדגים: "מדוע שלא תעלו אל היבשה? אני ואתם נחיה בשלום זה לצד זה, כמו שאבותיי ואבותיכם חיו בשלום?" צחקו עליו הדגים: "עליך נאמר כי אתה פיקח שבחיות? הלא אינך פיקח כי אם טיפש! אם בתוך המים מקור חיינו אנו חוששים כי משהו יארע לנו, הרי שחוצה להם עלינו לחשוש פי כמה!"... "כך גם אנו" - סיים רבי עקיבא את דבריו, "על התורה נאמר 'כי היא חייך ואורך ימיך'. אם אנו חוששים לחיינו כשאנו יושבים ועוסקים בה, בטח שיהיו עלינו לחשוש פי כמה וכמה אם לא נעסוק בה!"

ושאל האדמו"ר את מו"ר הרב שליט"א, לכאורה השועל אמר לדגים דבר שקר, תעלו אל היבשה ונחיה בשלום כמו שאבותיי ואבותיכם חיו בשלום, והדגים ענו לו תשובה אחרת, ולא התייחסו אל השקר של השועל כלל.

מו"ר הרב שליט"א שהיה צרוד מאוד, כתב את תשובתו [ב"קודים"] על דפי נייר, וכה כתב: שועל - משלי שועלים. ים - משל לעוה"ב. אומר השועל, נעשה שיתוף, אני משל, אתם ים, וזהו הדבר השלם. אמרו לו, אם מחיצה גשמית כאן נפרצת, אף בשורש הרוחני לא יתפס שיתוף. והוסיף הרב וכתב: ים של דג, הוא משל לעוה"ב, רק ע"י משלי שועלים, זהו ביחד, אמרו לו אם פורצים מחיצת עוה"ז ע"י שצדים אותנו, כל שכן לא יעמוד השיתוף שאמרת. ים של דגים הוא המשל לעוה"ב ע"י שועל דוקא.
והדגיש הרב שליט"א, שזה לא סיפור, זה נקרא ש[כך] היה, מופשט אלוהי - זו מציאות... אצל רבי עקיבא זוהי "דרשא" מפורשת לגביו, [ולגבי] כל ישראל [זו] גמרא.

ומחמת שהדברים נכתבו ממש בקצרה, ממו"ר שליט"א פרש הענין מעט את הדברים ביום למחר, ושוב חזר לבאר [וכתב שוב בקיצור, ונביא הדברים בהרחבה]: הנה ה"ים" הוא משל ל"עולם הבא", ונמצא שהגדר של ה"משל" בענין שלפנינו הוא הכח המדמה את הים לעוה"ב, כי המשל שייך לשועל [משלי שועלים], והשועל מבקש בכח המיוחד הזה לתת לדגים שבים להבין שכאילו הם כבר בשמים, בבחי' "השמים החדשים" [בישעיה סו, כב], וכל זה מכח החיבור של משלי שועלים שמדמה את הים והדגים למצב עוה"ב ממש, ועל זה השיבוהו הדגים, הרי אם יפרצו כאן בעוה"ז את המחיצה שבינינו לבין היבשה - ע"י צידה, אנו כבר לא קיימים, וא"כ היאך נסמוך על בנין עתידי שאתה אומר לנו...

ואמר לי מו"ר הרב שליט"א, שזו עבודת כל יושבי בית המדרש, להיזהר שלא להתפתות ל"מדמה" שקורא לנו מהרחוב, לאמר בואו ותרגישו עוה"ב כאן בעוה"ז...

לפני שיצא האדמו"ר, ביקש מו"ר הרב שליט"א להראות לו שוב את מה שכתב, כי אביו של האדמו"ר קירב אותו ממש.

האדמו"ר ברך את מו"ר הרב שליט"א, והוסיף ואמר בשם סבו, כי הפשט ב"רפואה שלמה" - הוא כדברי הרמב"ם לגבי "תשובה שלמה" - "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור לכיסלו עוד", וכך גם "רפואה שלמה" - רפואה שלא יחזור עוד המחלה כלל. אמן.