אור החיים ויקרא פרק כב פסוק יב : "כשבא אדם לידי חטא מסתלקת הנשמה הקדושה, שלא יאונה לה און"
החטא שם חוצץ בין האדם לאור ה' - ישעיהו נט ב
כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃
מודל הסתלקות האורות
אור החיים על דברים פרק יג פסוק ז :
כי יסיתך אחיך וגו' בפרשה זו רמז ה' הערה גדולה, באופני ההסתה הבאה לאדם מעצמו, להטותו מדרך הטוב והישר:
א – (עבירה מעשית) דע כי יש מסית שבא עם האדם מיום היותו בעולם, וכאומרם ז"ל (סנהדרין צא:) בפסוק לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז), והוא מסית להאדם להרע:
ב – (עבירה רגשית) עוד יולד באדם כח מסית ב', באמצעות העבירה, אם עבר על מצוה אחת תוליד בו כח החפץ רשע, והוא סוד מאמר עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), והאריכו בזה אנשי אמת, לומר כי על ידי עבירה אחת קונה קטיגור אחד, ונוסף גם הוא על כח הרע הראשון להחטיאו, וכן שנים, וכן שלשה, כי ירבה לחטוא יגדל בו ההסתה, ולטעם זה אמרו (סנהדרין צט) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד:
ג – (עבירה שכלית) עוד באמצעות נטות האדם לדרך לא טוב, יסובבנו קנות כח ג' שהוא נפש רעה, כדרך שיזכה האדם בתוספת "נשמה יתירה" בהתעצמותו בדרכי ה', כמו כן באמצעות דרכים הרעים יקנה תוספת נפש רעה להחטיאו:
ד – (עבירה רצונית) עוד יוסיף מזה גדר ד' והוא להכניס את נפשו בגדר אחרת שאין למעלה ממנה, (כי הרצון הוא הכתר)והיא שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשווה לו בטבעה,(תרצה את מה שהיא רוצה) וזה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה"
בית הלוי על בראשית פרק ו פסוק ה
ה - וכן הוא דרכו של היצה"ר בכל החטאים, דבהתחלה אם היה מפתה להאדם רק להחטא הברור בודאי דשום אדם לא היה מתרצה לו. רק מראה לו דמיונות אשר על ידי זה החטא ישיג איזו תכלית המבוקש לו כהרווחת ממון וכדומה, וזה התכלית בעצמו אינו מאוס מצד עצמו וראוי לאדם לעשותו באשר הוא אדם,
ואח"כ נתוסף להאדם טומאה על טומאתו ותשוקה לעצם החטא עד שיתרצה לפזר ולהפסיד הרבה מהדברים שהיה בהתחלה התכלית המבוקש לו רק להשיג זה החטא, כי את זה לעומת זה עשה האלהים וכמו דבדבר מצוה אמרו דמתוך שלא לשמה בא לשמה דמתוסף לו אהבה להמצוה עד דקיום המצוה הוא לו התכלית וכמו כן הוא להיפך בעבירה חלילה(וזו ההתמכרות שכבר לא מקבל כלום ועדיין ממשיך בלי טעם)
רמב"ן על דברים פרק כט פסוק יח
"ופירוש למען ספות הרוה את הצמאה, כי נפש שבעה תקרא רוה, והיתה נפשם כגן רוה (שם פסוק יא), והמתאוה תקרא צמאה, צמאה לך נפשי (תהלים סג ב) והטעם, כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה כי המתאוה לזמת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזמתן תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכענין שהזכירו חכמים (סוכה נב:) משביעו רעב מרעיבו שבע ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו, שהוא אם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו אשר היא צמאה להם, יוסיף נפשו הרווה עם הצמאה, כי יתאווה ויצמא למה שהיה שבע ממנו"
משנה סוטה טו ב
בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמירמו. הגפן תיתן פריה והיין ביוקרמז, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה. בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים. (מיכה ז ו) בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים.
רבי חיים ויטאל זללה"ה בספר הגלגולים פרק א:
'והנה בעת שנברא אדם הראשון, היו כלולים בו כל הנשמות והרוחות והנפשות'. והנה בדרא בתראה דמלכא דמשיחא, כבר נגמר להתברר כל קומת אדם הראשון, ולא נשארו כי אם העקביים שלו, וכשיגמרו להתברר אז יבוא משיח בן דוד. וזהו סוד 'אד"ם', ראשי תיבות: אדם, דוד, משיח. וזהו שאמרו 'אשר חרפו עקבות משיחך', וכן אמרו חז"ל 'בעקבות משיחא חוצפא יסגי', לפי שאברי העקביים הם חומריים וחשוכים מאוד, לכן הנשמות הנמשכים מהם הם יותר חומריים, לכן חוצפא יסגי, וזהו שכתוב 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף', והבן זה בכלל".
הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות מאמר חקו"ד ח"ד פי"ג וז"ל:
"אשריהם לבעלי תשובה כי למחיה שלחם אלוקים לטהר המקומות אשר נפוצו שם, וחביבין היו ישראל שהם שמרו תורה ומצות במקום ששרים גדולים לא עמדו בנסיונם, והוא מקום שבעלי תשובה עומדים בו בנסיון בלי ספק, וזו היא סיבה עצמית לכל הגלויות שהיה ראשון לכולם - ויגרש את האדם', כי אז נתחדש לו מגרש חוץ לגן עדן, למען יתקן האויר החיצון בהבל פיו, ויכין כסא כבוד להשראת השכינה בכל מקום. וזה טעם שלא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא ולא היה מתקדש בדבר העמים"
מסביר הבית גנזיי רבי רפאל לוריא בספרו אורי וישעי על התשובה את דברי הרמ"ע מפאנו:'מדבריו מבואר כי מתחילת הבריאה היה העולם מגושם מחוץ לגן עדן, שבו [בגן עדן] היה אדם הראשון מקום שכולו רוחני, ולא היה שם [מחוץ לגן עדן] מקום להיות כסא להשראת השכינה, ועל ידי חטאו של אדם הראשון שנתגרש מגן עדן למקום שלטון הקלי', נתחדש על ידי כך מקום להשראת השכינה בכל מקום, וכן הוא בכל הגלויות שגלו ישראל, ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים, משום שעל ידי חטאם ירדו למקום הקליי וכשעושים שם תשובה ומכינים שם כסא לכבוד שכינתו, לכן הם יותר גדולים מצדיקים גמורים שלא חטאו, ועדיין הם [הצדיקים גמורים] בבחינת גן עדן כמו אדם הראשון קודם החטא.'
להצטרפות לקבוצה שקטה לקבלת מאמרים ועוד תכנים ב-WhatsApp: https://chat.whatsapp.com/CqxSNDAzl3L...
Информация по комментариям в разработке